השיח מזמין התבוננות על דפוסי התקשורת במשפחה לגבי מוות, מה אנחנו מוצאים שעוזר, כיצד נכון לדבר עם ילדים על מוות במשפחה, ועמדות כלפי לקיחת ילדים ללוויה. כל אחד מאתנו גדל עם מסרים כלפי שיח על מוות, והתייחסות מסוימת לנושא המוות בתוך המשפחה. העולם המערבי מתנהג בצורה מסוימת של הכחשה של המוות. אנחנו חושבים שאם נזריק לעצמינו בוטוקס, אז אנחנו לא באמת קמלים. ההמנעות משיח והעמדת הפנים כאילו דברים רעים לא קורים, מייצרת סודות והסתרות בתוך המשפחה, ומעלה חרדות. להגיד את האמת, באופן שמותאם התפתחותית – אלו עם עקרונות וערכים בוני אמון ומפחיתי חרדות. כדאי לרכוש כלים לדיאלוג מזמין ומאפשר, כיד לייצא אמון ובטחון בתוך היחסים במשפחה.
חלק נוסף מוקדש לניהול שיחה קשה, עם אדם שנמצא בסוף חייו, ועם היקרים לו. החששות, חוסר הבטחון כיצד לעשות זאת, הרחבת היכולת לדיאלוג – כל אלה הם כלים יקרים מפז, שמעשירים את דרכי ההתמודדות עם דברים קשים. יש המנעות מלדבר על המוות, ורק השיח עצמו מעורר אימה מצמיתה, ולכן הוא לא מתקיים. דוקא, בחברות מזרחיות, כשהמוות נתפס כחלק מהחיים, יש גדלים עם פחות חרדות. להכניס את המוות כנושא שיחה טבעי בתוך הבית מיטיב בהתמודדות עם חרדות בחיים.
הם בונים חוסן.
