אודות ענת זכאי

 לעיתים קרובות אני נשאלת על הקשר בין מוגבלויות, מחלה מאיימת חיים, וארוטיקה בזוגיות. התשובה שלי: הכמיהה לחיים.

אחרי שרכשתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, שניהם בארה"ב שם חייתי שש עשרה שנה, התמחיתי בעבודה עם הורים על בעיות בהתפתחות, עם מומחיות מיוחדת באוטיזם על כל הווריאציות והדרגות שלו. למי שנולד עם הפרעת תקשורת, ולסביבה בה גדל – החיים מאתגרים במיוחד, ומפגישים עם קושי כמעט בכל מהלך ובכל אינטראקציה במשך היום.

בבוסטון שבארה”ב הקמתי משפחה ורק לאחר שש עשרה שנה, לאחר שנפרדתי מנישואים לאב ילדי, חזרתי ארצה עם שני ילדים עולים חדשים לא דוברי עברית, כשהבן שלי מאובחן על הרצף האוטיסטי.

אחד הדברים שמשמרים את התשוקה שלי בעבודה, זה שאני ממשיכה להתפעם מלגלות כל פעם מחדש את רוח האדם. לפעמים דווקא ברגעים שם ניראה הכל כנגד כל הסיכויים, אלה הרגעים שדוחפים אותי לאתר את התקווה בחיים.

האדם תמיד מחפש  לחוש חיוניות. האנרגיה הפועמת של החיים היא גם מהות הארוטיקה (אסתר פרל). אנחנו נמצאים בקונפליקט מתמיד, נעים בין הצורך שלנו בביטחון, לבין הצורך שלנו להרגיש שאנחנו חיים. בחיים שכוללים ארוטיקה יש תחושה חזקה יותר של חיבור לעצמי, ולתחושה שאני חי.

אם אמתח קוים בין תחומי ההתמחות שלי, זה יהיה נכון להגיד שאני מתמקצעת בקשרים בין אישיים. פיתוח היכולת האמפטית, הרחבת המנעד התקשורתי עם רב גוניות של אנשים, וליווי ריגשי לצמתים הקשים ביותר של החיים – הם ליבת העבודה.

אני מגדירה את עבודתי כ"עיסוק בהרחבת יכולות". העשרת היכולות הבין-אישיות שלנו עושה את החיים לממלאים יותר.