שכול בימי הקורונה

יום הזיכרון השנה ייראה אחרת. הטקסים לא יתקיימו כפי שאנחנו מכירים אותם. בבתי הקברות ובאתרי ההנצחה תהיה רק נוכחות מייצגת. ציון יום הזיכרון יקבל אופי אינטימי, וללא עדים.

בטקס יש סדר שמארגן כאוס פנימי, וכולל התייחסות לנופל שנוגעת בתחושת החייתו מחדש קבל עם ועדה. היעדר הטקס עשוי להרגיש לרבים כמו ש”דילגו” על יום הזיכרון, ושאם לא היו לו עדים, הוא לא באמת צוין.

עבור משפחות רבות הבקשה להימנע מהגעה לבתי הקברות תהיה קשה. המצבה מהווה אמצעי קונקרטי לקשר עם הנפטר והיא ממלאת במשהו את החלל הגדול שהוא מותיר אחריו. רבים מן השכולים נוהגים לטפח את המצבה, להביט בה ולקיים לצידה קשר או אף לדבר עם יקיריהם. לא בכדי משקיע צה”ל מאמצים אינטנסיביים בהשבת גופות חיילים, נעדרים או חטופים אל קבר ישראל.

משפחות שנותרו ללא קבר מספרות על הקושי הרב לתת לכאב ולשכול פורקן. כאשר לכאב ולגעגוע אין גבולות, המצבה מסייעת במעט לרכז אותם למיקום גיאוגרפי ולזמני הביקור בו. הפעולות הקטנות המתבצעות ליד המצבה והמגע איתה ממלאים במעט את ההעדר הגדול שמותיר בהם השכול ומהווים נחמה מסויימת.

יתרה מכך, משפחות שכולות נושאות את זיכרון יקיריהן בכל יום מימות השנה. ביום הזיכרון הלאומי, ההתגייסות הפיסית, הרגשית והתודעתית של העם לקחת חלק בטקסים מעצימה את הדהוד הזיכרון. אמנם האבל פרטי, ויש מי שמברך על השחרור מהאילוץ לחוות אותו בנוכחות קהל רב – אך רבות מהמשפחות שואבות כוח מן ההד שניתן לזכר יקירם ביום הזה והחיבור של העם לאבל, השותפות הלאומית, והאחידות בהתייחסות לזיכרון מחזקת את תחושת השייכות ומהווה עבורם עטיפה אנושית מנחמת.

מאפייני הטקסים השנה עלולים להיות קשים לא רק עבור השפחות השכולות אלא גם עבור המנחמים, אשר אל מול הצער העמוק נותר להם רק דבר אחד להעניק: את התחושה של “אתם לא לבד”. השנה, מתוך הבידוד תדרש המעטפת האנושית להרקם בדרכים יצירתיות משלה באמצעים דיגיטליים ובמרחבי הזום. יום הזיכרון השנה יהיה אחר, אך החוויה הפנימית, האישית של זיכרון מתמשך, אובד כבר וצער עמוק יתקיימו בו.

 

ענת זכאי היא עו”ס קלינית בעמותת נט”ל המטפלת בנפגעי פוסט טראומה על רקע לאומי. ליצירת קשר עם נט”ל: 1-800-363-363

תיוג:

covid-19
דילוג לתוכן